מאמרים
איך להיות מאמן טוב  
כיום ישנן גישות אימון רבות, ו"טוב" מתייחס למטרת האימון ולגישת האימון. במאמר זה אתייחס לגישה המתבססת על ההנחה שהתשובות כבר נמצאות אצל המתאמן והמטרה העיקרית של המאמן הינה להנחות את המתאמן אל אותן התשובות.
 
 

ישנן כמה תכונות שמאפשרות למאמן לבצע את עבודת האימון בצורה טובה – בעיקריות שבהן:
הפרדה בין המאמן למתאמן
הקשבה לרבדים לא-מילוליים
יכולת מיקוד בעיקר
יכולת העצמה
 

 
הפרדה בין המאמן למתאמן
מתוך ההנחה שהתשובות נמצאות אצל המתאמן, חשוב שבכל אינטראקציה בין המאמן למתאמן, יעלו פרטים המובאים מתוך עולמו של המתאמן. כשהמאמן מניח הנחות או משליך מתוך עולמו שלו, הוא מסיט את המיקוד מעולם המתאמן, ועלול להרחיק את המתאמן מגילוי התשובות בתוך עצמו .

ניתן לזהות התערבות או ערבוב בין עולמו של המאמן לזה של המתאמן לפי כמה סממנים:
הכוונה לתשובה – כשהמאמן שואל שאלות מתוך הנחה שהוא יודע את התשובות עליהן, או מתוך ציפיה לקבל תשובה "נכונה", הוא למעשה מכוון את המתאמן לכיוון הנראה לו נכון, וסוגר את האפשרות לקבל תשובות אחרות שנכונות עבור המתאמן.
הבחנה בין טוב לרע – כשהמאמן מתייחס לכיוון מסוים כטוב יותר, נכון יותר או מוסרי יותר מאחר, הוא למעשה שופט את עולמו של המתאמן, ומעודד אותו לבחור בכיוון שהוא רואה כ"טוב", ובכך עלול להשליך את עולם אמונותיו וערכיו על המתאמן.
השלכת רגשות – במצבים רבים המאמן יכול להזדהות עם מצבים או סיפורים של המתאמן ולהרגיש כאילו הוא עצמו היה במצבים אלו. יכול להיות שהמתאמן יזדהה עם המתאמן, או אם דמות אחרת בסיפור, וירגיש שהמתאמן "צודק" או "טועה". במצבים כאלו עלול המאמן להניח שגם המתאמן מרגיש כמוהו ולהביע לגיטימציה לתחושות מאותו סוג שהוא חש, ובכך להפחית בלגיטימציה של תחושות מסוג אחר. פעולה זו, גם אם לא נעשית באופן מפורש או מילולי, עלולה לכוון את המתאמן לכיוון אשר מרגיש יותר לגיטימי עבור המאמן.

אחת הדרכים לשפר את יכולת ההפרדה בין המאמן למתאמן, הינה סוג של אימון עצמי, בו המאמן שם את עצמו במודעות לסממנים הללו ודומים להם, וכשהוא מזהה שהוא עצמו נמצא במצב בו הוא מערב את עולמו בתוך האימון, לעצור, להביט פנימה ולשים בצד את הדעות, אמונות, תשובות, דפוסים ואפילו רגשות אשר הוא הביא לתוך האימון.
אין זה אומר שעל המאמן להסתיר את מה שעובר עליו, אלא להיות המקום בו הוא מכיל את כל שהוא עובר, ואינו צריך לעבד את תחושותיו בתוך האימון.

אפשר לזהות שהיכולת של המאמן להפריד עצמו מהמתאמן, קשורה באופן הדוק עם יכולתו להכיל מצבים רגשיים שונים אצלו ואצל אנשים אחרים. מאמן אשר מסוגל להיות קשוב ואפילו להזדהות עם המתאמן, אך מסוגל להכיל את התחושות שלו, יכול לבחור לשים את תחושותיו בצד, בכדי לאפשר לאימון להתמקד בעולמו של המתאמן.
 

 
הקשבה לרבדים לא-מילוליים
לרוב האנשים ואולי לכולם קיימת היכולת לחוש מסרים שאינם מילוליים, כגון: טון דיבור, תנועות גוף, הבעות פנים, ובאופן כללי – את ה"אנרגיה" שמשדר האדם שמולנו. עם השנים "חונכנו" להתייחס בעיקר למילים ולתוכנן, וכתוצאה מכך, יתר המסרים נקלטים באופן פחות מודע, ולרוב מתורגמים באופן ישיר לתחושות.

ההקשבה לרבדים הלא-מילוליים יכולה במקרים רבים לגלות למאמן ולמתאמן מידע חשוב, או לאפשר התייחסות לרבדים שסמויים מהמתאמן, או שאינו מתייחס אליהם. במקרים רבים ההתייחסות לרבדים הלא-מילוליים יכולה להציף גורמים אשר מהותיים אף יותר מתוכן התאורים המילוליים של המתאמן.
 

 
יכולת מיקוד בעיקר
אחד הנושאים המהותיים באימון הוא "מיקוד". בפרט כשההנחה הינה שהמתאמן כבר יודע את התשובות ועליו רק לגלות אותן. מיקוד יכול להתבטא בחיבור למטרות של המתאמן, או בזיהוי הדברים המהותיים מתוך כלל הנושאים המוצפים על ידי המתאמן.

היכולת למיקוד בעיקר קשורה ליכולת של המאמן להפריד עצמו מהמתאמן, ובכך לאמץ נקודת השקפה אוביקטיבית, וכן קשורה ליכולת של המאמן להקשיב לרבדים השונים ולהבחין אילו מסרים מהותיים קיימים. המאמן יכול לשקף למתאמן את המסרים השונים, ולאפשר למתאמן לבחור בנושא המהותי ביותר עבורו באותו הזמן.
 

 
יכולת העצמה
העצמת האחר מתבטאת בסופו של דבר באנרגטיות של האחר, במצב רוחו, ובאמונה העצמית שלו. היכולת להעצים מתחילה מהאופן בה המאמן "רואה" את האדם שמולו. ההעצמה תלויה מצד אחד ביכולת של המאמן להעצים, אך גם תלויה ביכולתו של המתאמן לקבל משוב זה.

מאמן שיכול לראות כל אדם שמולו כאדם מוצלח, גדול, אנושי, חם, בעל יכולות וכו' יוכל להביע את הראיה הזאת שלו באופן אוטנטי כלפי המתאמן, בעיקר במצבים בהם המתאמן מחוסר אנרגיה, או אינו מאמין בעצמו, ובכך יחזק את האמונה העצמית של למתאמן.