מאמרים
תובנות מסע, הודו 2009  
אני צועד לי על חוף הים. השמש עדיין חלשה והים שקט. רוני, אשתי, ונויה בתי הקטנה, כבר חזרו לארץ, ואני נשארתי כאן לבדי בשביל לסכם את התקופה עבור עצמי. על החול אני רואה לידי טביעות רגליים קטנטנות ודמעות מציפות את עיני. איש מבוגר עם שיער שיבה מדובלל הולך מולי ומביט בי. הוא פונה אלי ואומר לי "אתה נראה עצוב". "כן" אני עונה לו "אני עצוב ומאושר".  

לפני כמעט חצי שנה נחתתי בצפון הודו עם אשתי ובתי, שעדיין לא מלאו לה שנתיים. הזיכרון הראשון שעולה לי הוא במסעדה קטנה שנהגנו ללכת אליה בבקרים. מסעדת "דולפין" היתה ממוקמת סמוך לנחל קטן, במקום מוצל וקריר. נהגנו להזמין שם מאפים וארוחת בוקר צרפתית שכללה תפוחי אדמה ובצל מטוגן. שם נויה למדה לאהוב את טעמו של קרואסון טרי.   המחשבה על ארוחת בוקר עשתה אותי רעב, והחלטתי ללכת בכיוון של העקבות הקטנטנות למסעדה על החוף. מקום מצוין לשבת ולסכם את הזיכרונות, המחשבות והתובנות שלי מהמסע.  

אפשר לחשוב שמסע של חצי שנה יהווה מספיק זמן בשביל לאסוף תובנות פה ושם, אבל המסע הזה התמקד בעיקר בחוויה, ומרבית התובנות הגיעו רק כשהחלטתי לעצור ולהתחיל לעבד את החוויות שלי. מרבית התובנות הגיעו בימים האחרונים, וחלקן אפילו תוך כדי כתיבת השורות האלו.

הבהרה אני לא מרגיש שהמצאתי שום דבר חדש. הכל כבר קיים כאן, וחלק גדול מהדברים אפילו כתובים במקומות שונים. התרומה שלי (המשימה שבחרתי לעצמי) היא להציג את הדברים בצורה פשוטה, נגישה, ברורה וקלה להבנה. מכיוון שהמסע שילב חוויות עם תובנות גם כאן אני משלב את התובנות עם חוויות שהתחברו לי לאותו הנושא.   מקווה שתהנו מהקריאה.  

 

 

להמשך המאמר...