מאמרים
שפע  

באחת הסדנאות שבחרתי לעבור בהודו כתבתי משפט עבור עצמי שהתייחס למחשבה עברה בי באותו הרגע: "אני חי בשפע, לא משנה מה יקרה".
אבל מה זה בעצם "שפע"?
האם זה חשבון בנק מנופח שמאפשר לי לקנות מה שאני רוצה? האם זה סופרמרקט עם מגוון רחב של מוצרים? האם זה האפשרות לקבל ללא מאמץ כל מה שאני צריך? ואולי כל מה שאני רוצה?
בסופו של דבר הכל מסתכם לתחושה שלי בהווה:
 – חשבון בנק מנופח נותן לי תחושה שאני יכול לקנות עכשיו כל מה שאני רוצה, ונותן תחושה שכך יהיה גם בעתיד (כי יש לי מספיק כסף להמון זמן).
- הרבה מוצרים בסופרמרקט נותן לי את התחושה שהכל זמין ונגיש עבורי – העולם מונח על כף ידי, וכל מה שאני צריך לעשות זה להושיט את היד ולקטוף.
- הידיעה שאני תמיד יכול לקבל את מה שאני צריך נותנת לי בהווה תחושה של שלווה, נטולת דאגות מהעתיד.
- הידיעה שאני תמיד יכול לקבל את מה שאני רוצה נותנת לי בהווה תחושה של עילוי, של כוח או אנרגטיות.
 
נראה לי ש"שפע" מצטייר עבורי כסוג של גן-עדן – מקום נטול דאגות שבו יש את כל מה שאני רוצה, ואני יכול לקבל כל מה שעולה על רוחי בכל רגע.
 
במציאות היום-יומית לא תמיד יש לידי את כל מה שאני רוצה באופן זמין, ולא תמיד יש באפשרותי לקבל את מה שאני רוצה, אבל אולי את התחושות שהשפע יוצר יש לי אפשרות לקבל.
- התחושה שאני יכול לקנות את כל מה שאני רוצה תלויה ב"מה אני רוצה", ואם כל מה שאני רוצה הוא דברים צנועים שיש באפשרותי להשיג – אז השגתי את התחושה הזאת. את האשליה שגם בעתיד יהיה לי מספיק אפשר להחליף באמונה שתמיד יהיה לי מספיק.
- התחושה של מגוון רחב של כל דבר זמין לי ויש באפשרותי לקבלו הינה זמנית ממילא – ברגע שאנחנו מתרגלים למגוון מסוים, לנוחות מסוימת, אנחנו מפסיקים להתרגש מכך. נסו לחיות 6 חודשים בהודו ואז לבוא לסופרמרקט בארץ ותרגישו את התחושה הזאת. אחרי 6 חודשים בארץ הסופרמרקט יראה רגיל ולא מרגש.
- הבעיה בידיעה שאני תמיד יכול לקבל מה שאני רוצה, היא שהיא מציבה שאלה שלא תמיד קל לי לעלות עליה: "מה אני רוצה?". תחושת העילוי והאנרגטיות הן זמניות, ותקפות כל עוד אנחנו יודעים באמת מה אנחנו רוצים. אבל כשאני יודע שיש לי את כל האמצעים ולא יודע מה אני רוצה, אני יכול לחיות בתסכול רב (תאמינו לי, הייתי שם). ומכאן שהשאלה החשובה יותר היא: איך אני יכול לדעת מה אני רוצה?
 
אז מה זה "שפע" עבורי?
שפע הוא הידיעה שכל הצרכים לאושר שלי קיימים – כל הצרכים לחיות באהבה, לחיות בהגשמה, לחיות בהנאה. בהווה ובכל זמן בעתיד.
 
יש זמנים שבהם אני מרגיש שאני צריך הרבה כסף, יש זמנים שבהם אני מרגיש שאני צריך הרבה אנשים סביבי, יש זמנים שבהם אני מרגיש שאני צריך הרבה חופש. לדעתי כולם פשוט "בטחונות" לתחושת השפע. אני מאחל לעצמי שבזמן הקרוב אני כבר לא אצטרך שום בטחונות...
 
*
משהו על שפע ועל להיות פראייר (ועלי)
בהודו חייתי בסביבה פחות נוחה מאשר בארץ, וזה לא שינה את תחושת השפע שלי. נהפוך הוא, הרגשתי בר מזל על כך שמצאנו דירת 2 חדרים סבירה, בעוד רוב התושבים ואפילו התיירים חיים בחדר אחד. מסתבר שאני ממש לא צריך דירת 4 חדרים משופצת אדריכלית בשביל להרגיש בשפע – מספיק לי גם חדר קטן, עם מיטה פשוטה ומזרון רגיל.
החיים במדינה זולה כמו הודו, עם תקציב גבוה לצרכי הוציאו את הדאגה הכלכלית מראשי, ובכל זאת מצאתי את עצמי בודק מחירים, משווה ומגביל את ההוצאות שלי בכמעט כל דבר. ולמה בעצם?
בהתחלה חשבתי שמדובר בהרגל שנדבק בי מהארץ – ההרגל של "לא לצאת פראייר". אבל אז שאלתי את עצמי, מה זה בעצם להיות פראייר, ומה כלכך רע בלצאת פראייר או אפילו לבחור במודע להיות פראייר.
הדבר הראשון שזיהיתי הוא אחד המחירים של ההתניה הזאת – המחיר של הגבלת החופש שלי. הרבה אנרגיה שמושקעת בבדיקה ושליטה, ולפעמים גם באכזבה או עצבים. החופש שלי מוגבל רק לעסקה הטובה ביותר, או לפחות לעסקה הוגנת, ואני לא ארשה לעצמי לשלם מחיר שנראה לי מוגזם גם אם התמורה היא משהו שאני רוצה בו.
עד כאן זה די ברור אבל אז שאלתי את עצמי מה התועלת של "לא לצאת פראייר" וכאן הגעתי לכמה מסקנות מעניינות:
- בכך שאני שומר על עצמי מלהיות פראייר אני בעצם "דואג" שיהיה צדק כפי שאני תופס אותו, לפחות עבורי. אני מחזק את תפיסת הצדק האישי שלי על ידי שמירה עליו וניסיון להכפיף את הסביבה למוסר הצדק שלי.
 - במידה והסביבה לא עומדת בציפיות שלי (ניסו לסדר אותי, או מכרו לי משהו במחיר יקר) – אז יש לי סיבה טובה וכמעט חובה לכעוס וכביכול לנסות לחנך את הסביבה שהמצב אינו תקין וצריך לשנות אותו. למשל אם חשובה לי הגינות – אני אנסה להכריח את העולם להיות הגון איתי, אם חשוב לי להרוויח את המקסימום – אני אנסה להכריח את הסביבה למכור לי במחיר הנמוך ביותר או לקנות במחיר הגבוה ביותר.
 
אז ניסיתי למשך כמה ימים להניח לצורך שלי "לא לצאת פראייר" ועדיין שמתי לב שאני לא מוכן לשלם כל מחיר. וכששאלתי את עצמי מה הסיבה לכך (מעבר להרגל),הבנתי שפרט להגנה על המסגרת הכלכלית שלי (אפשר לקרוא לזה הפחד מפשיטת רגל, מלהיות חסר כל) יש בהגבלה העצמית הזאת סוג של "הערכה של העשייה שלי", כלומר, כל רופי שיש לי הרווחתי אותו כתוצאה מעשייה כלשהי (בין אם העשייה היא עבודה עבור אחרים, מסחר בבורסה או קיבוץ נדבות) ובהתאם להערכה שלי לשווי העשייה הזאת, כך אני מעריך את הכסף שלי.
למשל עם עבדתי קשה במשך שבוע והרווחתי 1000 רופי, אותם הדברים שארכוש ב 1000 רופי יהוו התמורה לעבודה הקשה שלי, יהוו את ה"ערך" האמיתי של העבודה.
אז זיהיתי שחשוב לי להרגיש שערך העבודה שלי גבוה, שלא סתם עבדתי קשה, לא רק בשביל ארוחת ערב (יוקרתית) אחת, אלא בשביל 3 ארוחות (צנועות) + 2 גלידות (שזה פינוק עבורי לא פחות מארוחה יוקרתית). כן, החיים בהודו קשים... J
מנגד נמצא הרצון לנוחות – הרבה דברים ניתן להשיג יותר בזול אם מוותרים על נוחות (אוטובוס יותר זול ממונית, מיץ אננס בבסטה ברחוב יותר זול מאשר על החוף). וכאן נשאלת השאלה "עד כמה חשובה לי נוחות במצבים שונים בחיים?".
תוך כדי המסע גיליתי שהנטיה שלי היא להעריך יותר את הכסף (את העשיה שלי) מאשר את הנוחות שלי. גיליתי שלפעמים לא קניתי מיץ בחוף (למרות שרציתי) כי ידעתי שבקרוב אני אוכל להגיע לבסטה לקנות אותו בזול יותר. אז בשביל לבוק את עצמי, התנסיתי מדי פעם ב"לצאת פראייר", בלשלם יותר תמורת הנוחות שלי, או אפילו סתם בשביל לא להתמקח עם המוכר. אפילו כשידעתי שעבדו עלי, או שלא נתנו לי תמורה הוגנת אמרתי לעצמי "אז מה".
גיליתי שעם הזמן היה לי קל יותר "לצאת פראייר", שבעצם בכל פעם שאני משלם מישהו מרוויח, כך שאני בעצם נותן. כל מה שנותר לי הוא לוותר על התפיסה של "תמורה הולמת/הוגנת", כל מה שנותר לי הוא להיות קשוב לעצמי ולשאול – האם אני צריך את זה? האם אני רוצה את זה? האם זה חשוב לי? האם זה יעשה לי טוב?...
ואם כן אז נותרה שאלה קטנה של "האם אני יכול להרשות לעצמי?" שכבר לא קשורה להערכה שלי לכסף שלי, אלא קשורה למסגרת שבחרתי לעצמי – מסגרת שנותנת לי תחושת ביטחון כלכלי, תחושה שגם מחר אני אהיה בשפע כלכלי. כן, ברור לי שגם כאן המניע הוא פחד, ואני מאחל לעצמי יום אחד לשחרר אותו, ולחיות לחלוטין באמונה שכמו שהיום אני חי בשפע כלכלי, כך גם מחר, ואין צורך לשלוט בהוצאות, ואין צורך במסגרת שתגן עלי.
 
 
להמשך המאמר...