מאמרים
פילוסופית המטריקס  
אחת הסצנות שיותר נחקקה בזיכרוני בסרט "המטריקס" היא הסצנה בה ניאו עומד בתוך עולם וירטואלי לאחר שיצא מהמטריקס, ועומד ליד כורסה וממשש אותה. "האם זה אמיתי?" הוא שואל ומורפיאוס עונה לו "אם אמיתי זה מה שאתה מרגיש, מריח, טועם או רואה – אז 'אמיתי' זה אותות חשמליים שמפורשים על ידי המוח שלך"*.

כשראיתי את הסרט הרהרתי עם עצמי "אז מה באמת אמיתי?" – אולי אותו במאי הוליוודי עלה על האמת? אולי זה רמז עבורי – אולי אני הדבר היחידי האמיתי וכל היתר וירטואלי? איך אני יכול לדעת? חשבתי לעצמי - אם ניאו לא היה יוצא מהמטריקס וממשיך לחיות חיים וירטואליים בלי להיות מודע לקיום המטריקס – האם הוא היה פחות מאושר? ומי אמר שהעולם מחוץ למטריקס הוא אמיתי – אולי גם הוא אשליה מסוג אחר?

מה בעצם אני יודע? האם אני "יודע" שכדור הארץ מסתובב סביב צירו? הרי מעולם לא עליתי לחלל, ואני לא ממש מרגיש את התנועה סביב הציר, ובכל זאת אני "יודע" שאני זז במהירות של למעלה מ1600 קמ"ש. או שלמעשה אני בוחר להאמין לתיאוריות, מדידות, ומסקנות של אנשים אחרים, כי זה מסתדר לי עם תחושות ואמונות אחרות שלי.

אחרי שהמחשבות שלי רק הסתובבו במעגלים ולא הובילו אותי לשום מקום ודאי, הגעתי למסקנה שאני כנראה לא יכול לדעת מה היא האמת (לפחות לא כרגע, עם המגבלות האנושיות שלי). אני אפילו לא יודע להגיד אם קיימת אמת אחת אבסולוטית או קיימות אמיתות שונות, או שאולי לכל אדם יש את האמת שלו.

השאלה "במה להאמין" לא הובילה אותי רחוק, אלא רק גרמה לי להכיר בעובדה שיש הרבה אמונות של "אמת", ואין לי ממש דרך לדעת איזו "אמת" יותר אמיתית. אבל המחשבה הזאת הובילה אותי לשאלה יותר ארצית: "במה כדאי לי להאמין?"

שאלת תפיסת החיים משפיעה על תרבויות שלמות - אנשים מתנהגים בהתאם לתפיסה שלהם את ה"אמת" – אנשים הקריבו קורבנות עבור אלים, אנשים מבצעים טקסים, מתלבשים, עובדים אוכלים ומקיימים יחסי-מין מתוך אמונה של האמת שמשפיעה עליהם.

כשהתבוננתי על החיים שלי, הבנתי שכמו שהתפיסה של עמים, דתות, וכתות על ה"אמת" משפיעה על דרך החיים שלהם – ככה התפיסה שלי את ה"אמת" משפיעה על דרך החיים שלי. אני בוחר ללמוד, לעבוד, לשלם מיסים, לנוח בשבת, ללכת לחדר כושר, ולעזור לזקנה לחצות את הכביש מתוך התפיסה שלי את החיים, מתוך האמונה שלי של מה זה "אמיתי". אפילו אם אני לא מודע לזה, לא חושב על זה וכביכול לא מתייחס לאמונה הזאת.

נגיד שאני חי בעולם וירטואלי אבל מאושר בו – איזו סיבה יש לי לחפש מקום אחר? האם האמונה שיש עולם אחר עוזרת לי או ממררת את חיי? ואם אני לא מאושר – האם עדיף לי להאמין בקיום "אמת" אחרת שבה אני אהיה יותר מאושר, או שאולי עדיף לי להאמין שאני אוכל להיות יותר מאושר בעולם הזה?

התשובות לשאלות האלו הן סובייקטיביות ושונות מאדם לאדם – אם ניקח למשל את האמונה בתקשור – יכול להיות אדם שמאמין בתקשור, ומשתמש בתקשור בכדי לתת לעצמו עוד כיוונים בחיים, או עוד אפשרויות פעולה, ויכול להיות אדם אחר שפועל אך ורק לפי התשובות שהוא מקבל מהמתקשר שלו. אם נתבונן ב"כדאיות" של האמונה בתקשור עבור שני האנשים הללו - נראה שעבור הראשון האמונה הזאת הרחיבה את אפשרויות הפעולה שלו, ומאפשרת לו לבחור את הכיוון שמתאים לו באופן יותר חופשי (כלומר הוא רואה אפשרויות רבות, ובוחר מתוכן), ולעומת זאת האדם השני הקטין את חופש הבחירה שלו, בכך שהאמונה שלו מאפשרת לו לבחור אך ורק מה שעלה בתקשור.

האמונה של האדם הראשון מקדמת אותו לכיוון יותר אפשרויות ונותנת לו חופש יותר גדול לבחור מה שמתאים לו, ולעומת זאת האמונה של האדם השני מקבעת אותו במספר אפשרויות מאוד מצומצם, ולא מאפשרת לאותו אדם לבחור באופן חופשי.

ואם לתת דוגמא מהחיים שלי - כאדם שמגיע מהתחום הריאלי, ממדעים מדויקים, ומעולם שבו החוקים מוגדרים היטב היה לי קשה לקבל עולמות לא מדויקים ובלתי מוכחים כגון עולם הרגש האנושי. במשך שנים האמנתי שפתרון לוגי לבעיה הוא בהכרח הפתרון הטוב ביותר. להתעמק, לנתח ולבחור את האפשרות הסבירה ביותר. כך התייחסתי לבעיות עם חברים, בת זוג, משפחה או אנשים בעבודה.

תהליך השחרור של האמונה (המקבעת) הזאת התחיל בכך ששמתי לב שאני פועל מתוך האמונה הזאת – כלומר שבפועל התייחסתי לאפשרויות לוגיות וכמעט שהזנחתי את הרגשות של האנשים. ניסיתי לראות איך זה משתלב אם הרצון שלי להיות ב"מודעות" (מודעות עבורי הינה היכולת לראות כמה שיותר אפשרויות בכל רגע נתון). כששמתי בצד את האמונה שלי ונתתי לאגו שלי מנוחה, (היות ולאגו קשה לוותר על אמונות ששירתו אותי כל חיי) הבנתי שאני מפספס המון אפשרויות בעצם זה שאני לא מביט בפן האנושי של הסיטואציה. כתוצאה מההבנה הזאת נפתחתי לראות גם צדדים רגשיים בכל ארוע או בעיה, והיתה לי האפשרות לבחור בדרך שאולי אינה לוגית, אבל כן מתאימה למצב הרגשי של האנשים המעורבים ושלי, ובכך לשחרר אמונה שקיבעה את אותי.

למעשה אפשר לחלק את כל אוסף האמונות שלנו לאמונות מקדמות ואמונות מקבעות. למרות שכמו שראינו בדוגמה של התקשור - אמונות עם כותרת דומה יכולות להיות מקדמות עבור אחד ומקבעות עבור האחר. למעשה מה שקובע אם האמונה מקדמת אותנו או מקבעת הוא עד כמה האמונה הזאת מאפשרת לנו לראות יותר אפשרויות ובכך נותנת לנו אפשרות לבחור בצורה חופשית, מתוך מגוון האפשרויות.

בשביל לבחון האם אמונה מסוימת באמת נותנת לנו יותר אפשרויות, צריך לראות את ההשלכות המעשיות של האמונה –למשל אם ניקח את האמונה ב"קיום האלוהים" – לכאורה מדובר באפשרות נוספת, אבל אם האמונה הזאת בפועל מצמצמת את אפשרויות ההתנהגות שלי – אז היא בעצם מקבעת. בנוסף כדאי גם לבדוק אמונות משלימות - למשל האמונה של "אולי יש אלוהים ואולי אין" יכולה ליצור יותר אפשרויות מאשר "יש אלוהים" או "אין אלוהים".

גם לאמונה מקבעת יש תפקיד – לא תמיד אוסף רב של אפשרויות הוא חיובי. למשל אם אני עומד על גג של בניין וחושב על האפשרויות שלי לרדת ממנו בתעופה – סביר להניח שהאמונה שלי שאני לא ממש מסוגל לעוף תעזור לי לשמור על גופי בחתיכה אחת, למרות שלא ניסיתי אף פעם לקפוץ ולראות אם אני יכול לעוף או לא. במצב שדורש תגובה מהירה או במצב של סכנת מוות או פגיעה חמורה, האמונה המקבעת שלנו בדרך-כלל מגינה עלינו.

היכולת להיות מודע לאמונות שלי, ולהבחין אילו אמונות מקבעות אותי, מאפשר לי לזהות אמונות שזמנם עבר – אמונות שאולי שירתו אותי בילדות, כשהייתי צריך חומות הגנה, או במצבים של מצוקה בחיים, אבל כיום גורמות לי לאומללות ומרחיקות אותי מהשאיפות שלי, מהחופש שלי ומהאושר שלי.

 

 

* If real is what you can feel, smell, taste and see, then 'real' is simply electrical signals interpreted by your brain